לקראת יום כיפור הנפש רוצה לנקות את עצמה ולהזדכך מכל מה שדבק בה עי התניות, דפוסים, אמונות מוטעות וכל שאר הרפש של החיים, שדבק בנו במסע החיים. כדי שנוכל להגיע למהות האמיתית שהיא אנחנו - ילדי האלוהים - מהויות אלוהיות ושליחים של אור. הבעיה - שאנחנו לא יודעים את זה בעצמנו. אנחנו מאמינים למה שמראים לנו החיים מבחוץ - אם זה עלבונות, פגיעות, צפירות על הכביש, העיתונות הצהובה וכל יתר החולות הקיימות בחוץ.. ולקראת יום כיפור מראים לנו את זה יותר צפוף - הכל שלילי. וגם ההתנסויות שלנו - עלבונות מאמירות לא מדויקות, מהתעלמות, מחוסר התייחסות - ולא משנה אם זה אדם מבוגר או צעיר - הנפש שלנו רגישה יותר מתמיד. כי כשאנחנו מזהים את העלבון הזה, ובאופן אוטומטי חושבים - עשו לי, אמרו לי , פגעו בי - אנחנו מפספסים את הנסיון לנקות אותנו. את הנסיון פשוט להראות לנו רגש מוכר וידוע, שנדבק אלינו בעבר מתוך הבנה לא מדויקת של המציאות, מתוך קריאת המפה בכלים המעטים שהיו לנו, ושרובם הועברו אלינו מהורינו הלא בהכרח בוגרים בעצמם, ואנחנו לא יכולנו לסנן ולחשוב אחרת חוץ מאשר - כשלא מגיבים אלי זאת אומרת שמתעלמים ממני ואני לא אהובה. ואז היום, כל פעם שאנחנו חווים את החוויה הזו התחושה מיד צפה ועולה, ועם הכאב עולה זעם שרוצה להעיף רחוק את כל מי שפוגע בנו. ופה הפיספוס של הניקוי.כי במקום לראות את זה, ולהבין שזה לא אישי אלא הזדמנות לניקוי וטיהור עצמי כדי שנגיע למהות האמיתית שלנו - שהיא אהבה וקבלה טהורה, אנחנו נופלים שוב ושוב לבורות המוכרים והידועים. אז פעם הבאה כשזה מגיע, כדאי לעצור. לזהות את הרגש. לחבק מבפנים את הילדה הפגועה שאת. ולהזכיר לה שזה לא אישי. וזה לא נגדה. וזו רק הדרך של האלוהים לעזור לה להשתחרר כדי לעלות למקום הרבה הרבה יותר טוב ונכון עבורה, מקום שבו לא תצטרך כבר את האהבה החיצונית הזו, ותדע. פשוט תדע מי היא. ולכן תוכל להשיב אהבה מתוך תחושת אחדות במקום להשיב כעס ופגיעה מתוך תחושת פירוד ..אז חג ניקיון נפשי טוב למי שקרא עד כאן..וחג שבו אפשר לנקות הכי טוב דרך הסליחה לאחרים,
לעצמנו, עי בקשת סליחה ממי שפגענו, כי לא נועדנו לפגוע ולריב ולהעלב. אלא לאהוב, לשמוח ולהתחבב..